החלטה בתיק רע"א 7292/13

1.        בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד הנשיאה ד' ברלינר) דחה בקשה להעברה של מקום הדיון בבקשה לאישור תובענה ייצוגית. בקשת רשות הערעור מופנית נגד החלטה זו.

2.        המשיבות 3-2 (להלן - המשיבות) הגישו בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד המבקשת, המשביר בתי כלבו בע"מ, ונגד המשיבה 1, אפריל רשת חנויות קוסמטיקה ובשמים בע"מ (להלן - אפריל). בקשת האישור הוגשה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בחודש יוני 2013 (להלן - בקשת האישור נגד המבקשת ואפריל). הטענה המרכזית בבקשת האישור הינה, כי המבקשת ואפריל פועלות בניגוד לתקנות הגנת הצרכן (מכירות באשראי, מכירה מיוחדת ועסקה ברוכלות), התשמ"ג-1983. תקנה 6(1) לתקנות אלה כוללת הוראות שונות החלות על עוסקים, בעת שהללו יוצאים ב"מכירה מיוחדת". הכוונה היא למכירה במחיר מבצע ( Sale) לתקופה מסוימת, שלא בדרך של מתן הנחה לצרכן פלוני (ראו הגדרת "מכירה מיוחדת" בסעיף 8 לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 (להלן - חוק הגנת הצרכן)). תקנה 6(1) לתקנות הנזכרות קובעת, כי עוסק שהודיע על מכירה מיוחדת של טובין, נדרש לציין בהודעתו גם את מחירו הישן לפני המכירה המיוחדת (ראו גם, סעיף 15 לחוק הגנת הצרכן). בבקשת האישור טוענות המשיבות, כי המבקשת ואפריל, המפעילות כל אחת רשת חנויות, ערכו מכירות מיוחדות במחלקות הקוסמטיקה שלהן, בלא שציינו, כנדרש, את המחירים של הטובין לפני שהחלו להימכר במחיר מבצע.

3.        טענה עקרונית דומה לזו שהועלתה נגד המבקשת ואפריל, הועלתה גם בבקשה אחרת לאישור תובענה ייצוגית, אשר הוגשה נגד חברת ניו פארם דראגסטור בע"מ (להלן - ניו פארם). חברה זו מפעילה אף היא רשת חנויות העוסקת בשיווק מוצרי קוסמטיקה (להלן - בקשת האישור נגד ניו פארם). יצוין, כי הבקשה נגד ניו פארם הינה המוקדמת בזמן. היא הוגשה בחודש ינואר 2013, היינו כחמישה חודשים קודם להגשת בקשת האישור נגד המבקשת ואפריל. הבקשה נגד ניו פארם הוגשה לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד. כזכור, הבקשה נגד המבקשת ואפריל הוגשה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. יצוין, כי שתי בקשות האישור הוגשו על ידי אותם פרקליטים, אך בשם תובעים ייצוגיים שונים.

4.        ביום 17.9.2013 הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בקשה לפי סעיף 7(א)(2) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן - חוק תובענות ייצוגיות). הבקשה הייתה להעברת מקום הדיון בבקשת האישור שהוגשה נגד המבקשת, לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, שם מתבררת, כאמור, בקשת האישור שהוגשה נגד ניו פארם (להלן - בקשת ההעברה). המבקשת פעלה בהתאם להסדר הסטטוטורי המיוחד שנקבע בסעיף 7 לחוק תובענות ייצוגיות, לשם העברת הדיון בבקשה לאישור תובענה ייצוגית. ההסדר מאפשר את העברת ההליך לבית משפט בו מתבררת בקשה מוקדמת בזמן לאישור תובענה ייצוגית. זאת, שעה שמתקיימים דמיון או זהות בין שתי הבקשות, מבחינת עילות התביעה והגדרת הקבוצה (לסקירת ההסדר שנקבע בסעיף 7 לחוק תובענות ייצוגיות, וליחס בינו לבין ההסדר הכללי לאיחוד דיון בהליכים אזרחיים, הקבוע בתקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ראו, בש"א 8226/12 דיפלומט מפיצים (1968) בע"מ נ' בשתאוי, פיסקאות 8-6 (30.1.2013) (להלן - עניין דיפלומט)).

5.        ביום 15.10.2013 דחה בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו את בקשת ההעברה (כבוד הנשיאה ד' ברלינר). כנגד החלטה זו מופנית בקשת רשות הערעור דנא. בתשובה לבקשה הודיעה אפריל (המשיבה 1) כי היא מותירה את ההכרעה בה לשיקול דעתו של בית המשפט. המשיבות 3-2 הגישו התנגדות מנומקת לבקשה. לטענתן, אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי.

6.        דינה של בקשת רשות הערעור להידחות. טענתה המרכזית של המבקשת הינה, כי קבוצת התובעים בהליך שהוגש נגדה באה בגדר הקבוצה שבשמה הוגשה בקשת האישור נגד ניו פארם. לביסוס טענתה נסמכת המבקשת על האופן בו הוגדרה הקבוצה בבקשת האישור נגד ניו פארם. היא מפנה, בהקשר זה, לסעיף 21 לבקשה נגד ניו פארם, שם נטען כי ניו פארם מפעילה רשת חנויות ברחבי הארץ, ובנוסף, מחזיקה"בכל פעילות הקוסמטיקה ברשת 'המשביר לצרכן'" [ההדגשה שלי - א' ג']. אולם, המבקשת נמנעה מלציין בבקשת רשות הערעור, כי בתשובתה של ניו פארם לבקשת האישור שהוגשה נגדה, ציינה ניו פארם במפורש כי לא מתקיימים יחסים של עוסק וצרכן בינה (ניו פארם) לבין הלקוחות הרוכשים מוצרי קוסמטיקה אצל המבקשת (המשביר). כך הסבירה ניו פארם את הדברים בסעיף 42 לתשובתה לבקשת האישור שהוגשה נגדה (הקטע הרלוונטי צורף כנספח לתגובת המשיבות לבקשת ההעברה):

"... ניו פארם אכן מוכרת למשביר מוצרי קוסמטיקה אותם היא רוכשת למטרה זו... והמשביר היא שמוכרת ללקוחות המשביר את אותם מוצרי קוסמטיקה שאותם היא רוכשת מניו-פארם. אלא שעניין זה הינו רלוונטי במישור היחסים שבין ניו-פארם והמשביר בלבד. ברור כי אין בהיותה של ניו-פארם חוליה בשרשרת הסיטונאית זו, כדי לייצר יחסי לקוח-עוסק בין ניו-פארם לבין לקוחות המשביר".

           בהמשך לדברים האמורים, חובה לציין כי בדיון קדם משפט שנערך לפני המותב הדן בבקשת האישור נגד ניו פארם, הודיע בא-כוח המבקש דשם (המשמש אף כבא כוחן של המשיבות בהליך נגד המבקשת), כי נוכח טענתה המצוטטת לעיל של ניו פארם, מקובל עליו כי יש להוציא את סניפי המבקשת מבקשת האישור שהוגשה נגד ניו פארם.

7.        המבקשת לא הציגה בבקשת רשות הערעור כל פירוט של העניינים הנזכרים לעיל. זאת, על אף שיש להם חשיבות לא מבוטלת לצורך ההכרעה בשאלה אם מתקיימת חפיפה בין קבוצות התובעים בבקשות האישור השונות. התנהלותה הדיונית של המבקשת מעוררת תמיהה, שהרי הטענה המרכזית בבקשת רשות הערעור היא כי מתקיימת חפיפה בין קבוצות התובעים. ודוקו, המבקשת מוחזקת כמי שידעה על טענות ניו פארם וכן על הדברים שנאמרו בדיון קדם המשפט על ידי בא כוח התובע הייצוגי דשם. זאת, לפחות בשלב הגשת בקשת רשות הערעור. אומנם, לבקשת רשות הערעור צורפו נספחים מהם ניתן ללמוד על הטענות שהעלתה ניו פארם ועל מה שנאמר בישיבות קדם המשפט בהליך שהתנהל נגדה. אך אין בעצם צירוף הנספחים כדי לפטור את המבקשת מן החובה להציג לערכאת הערעור, בגוף הבקשה,השתלשלות עניינים עובדתית מלאה, אפילו זו אינה נוחה לה. למרבה הצער, האופן שבו בחרה המבקשת להציג את הרקע העובדתי בגוף הבקשה גרם לבזבוז משאבים שיפוטיים יקרי ערך, וסירבל את הדיון בבקשת רשות הערעור (ראו והשוו, בש"א 1533/12 אלקיים נ' GlaxoSmithKline (Israel) Ltd, פיסקה 4 (11.4.2012)). יוער, כי החלטתו של בית המשפט המחוזי ממילא נמנית עם סוגי ההחלטות הדיוניות המובהקות אשר ערכאת הערעור ממעטת להתערב בהן. המבקשת לא השכילה להצביע על סיבה המצדיקה לראות את המקרה דנא כחריג לכלל האמור. זאת, במיוחד לאחר שלא הוכח כי מתקיימת חפיפה בין קבוצות התובעים בכל אחת מבקשות האישור.

8.        התוצאה של דחיית בקשת רשות הערעור מוצדקת אף אם מתחשבים בכך שבכמה בתי משפט שונים תלויים ועומדים הליכים ייצוגיים נוספים (נגד נתבעים אחרים), בהם הועלו טענות דומות לאלה הנטענות נגד המבקשת, אפריל וניו פארם (ראו הפירוט בסעיפים 3-2 לתשובת המשיבות לבקשת רשות הערעור). בנסיבות אלה, דומה כי הדרך היעילה ביותר להתמודד עם ריבוי ההליכים הדומים אינה איחוד הדיון, אלא בירור הטענות העקרוניות בגדר בקשת אישור אחת, תוך עיכוב הדיון בכל בקשות האישור האחרות (השוו, עניין דיפלומט, בפיסקה 9). באופן זה פעל בית המשפט המחוזי בחיפה אשר בפניו תלויה ועומדת בקשת אישור בנושא דומה. כך, מתשובת המשיבות לבקשת רשות הערעור עולה, כי בהליך שהוגש נגד חברת סופר פארם בע"מ בבית המשפט המחוזי בחיפה, הוחלט ביום 16.7.2013 על עיכוב הדיון עד להכרעה בבקשת האישור שהוגשה נגד ניו פארם (החלטת כבוד סגן הנשיא י' גריל). זאת בשל הדמיון בטענות שהועלו בכל אחד מן ההליכים.

9.        מן הטעמים האמורים הנני דוחה את בקשת רשות הערעור. התנהלותה הדיונית של המבקשת מצדיקה פסיקת הוצאות בסכום משמעותי לטובת המשיבות 3-2, כמו גם שקילה של הטלת הוצאות לטובת אוצר המדינה. על כן, המבקשת תשלם למשיבות 3-2 שכר טרחת עורך דין בסך 35,000 ש"ח. כמו כן, המבקשת תנמק עד ליום 7.1.2014  מדוע לא יוטלו עליה הוצאות לטובת אוצר המדינה.

           ניתן היום, כ"ו בטבת התשע"ד (29.12.2013).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   דז

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: